Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ניו יורק’

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, המטרה של הפוסטים האלה היא לסקור את המקומות הטבעונים המוצלחים יותר ופחות שיוצא לי לאכול בהם בארה"ב. ניו יורק כאמור, הפכה בשנים האחרונות לעיר מאוד ידידותית לטבעונים, ומאוד קל למצוא מסעדות ובתי קפה טבעוניים וצמחוניים. באוטארין (Otarian) נתקלנו באופן מקרי לחלוטין, כשעשינו את דרכנו מתערוכת ה – 50 שנה לביטלס באמריקה בספרייה במרכז לינקולן )תערוכת ביטלס זה תמיד נחמד, אבל ראיתי מרשימות ממנה, ולי לפחות היא לא חידשה הרבה) למרכז רוקפלור על מנת להחליק על הקרח (שווה ללכת לראות את הרחבה היפיפיה, ואז ללכת להחליק בבריינט פארק בחצי מחיר). חיפשנו משהו קל לאכול, עם עדיפות למרק מפשיר עצמות. אחרי שחלפנו על פני גלידריה שהתיימרה להציע גם מרקים טבעוניים, אבל בפועל היה בה רק מרק כדורי בשר, ואחרי מסעדה הודית שמרק העדשים שלה נשמע מדהים, אבל נדרשנו להמתין עשרים דקות עד שעת הפתיחה שלה, הופיע לו בפינת השדרה השמינית השלט המכריז על מסעדה צמחונית.

 20140210_172012

זה מקום קטן, יש מקרר עם סנדוויצ'ים, ראפים, וקופסאות פירות, ויש מנות חמות שאפשר להזמין בקופה, שכוללות וג'י בורגרים, לזניה, מרקים משתנים ועוד. לא כל המנות טבעוניות, אבל הרוב כן, וכל המנות הטבעוניות מסומנות. אני הייתי ממוקדת במרקים, וקיבלתי טעימות של שני מרקי היום – מרק עדשים ודלורית בקרם קוקוס בתיבול הודי, ומרק מקסיקני פיקנטי עם שעועית אדומה, שעועית שחורה וחומוס.

20140210_171409

שניהם היו טעימים להפליא, ושילבו טעמים וניחוחות משניים מהמטבחים החביבים עלי. כשהמוכר המקסים ראה שאני מתקשה לבחור, הוא הציע לחלק את המנה שלי לשניים ולתת לי חצי מנה של כל אחד מהם. כליל בינתיים לקח באגט ואן מי ויאטנמי – בגט ממולא בטופו מטוגן במרינדה, אבוקדו, מנטה, דייקון וגזר מוחמצים, בצל אדום, ורוטב מיונז חריף (וטבעוני). בניגוד לסנדביצ'ים בטרי, שהזכרתי בפוסט הקודם, באוטאריין לא מנסים להעניק לטופו טעם של בשר, אלא עובדים איתו באופן שמותאם לחומר הגלם שהוא. המרינדה הייתה מצויינת והטופו ספג אותה היטב, הירקות טריים, ובאופן כללי מדובר היה בסנדביץ' מוצלח.

20140210_171020

שילמנו חמישה דולר על מנת מרק גדולה ושישה דולר על הסנדביץ', וזה פחות או יותר טווח המחירים במקום. המקום גם עושה מאמץ מוצהר להשתמש בכמה שפחות מוצרים מעובדים, ולפעול מתוך מודעות סביבתית (אם כי הכלים החד פעמיים קצת פוגמים במטרה). כך או כך, השילוב בין המיקום המרכזי לטעמים המשובחים הופך אותו למקום אידיאלי לחטוף בו ארוחת צהריים.

באותו הערב הלכנו למסעדה שנקראת סייקרד צ'או (Sacred Chow). היא טבעונית וכשרה, ובתפריט גם מסומנות במפורש מנות שהן נטולות גלוטן, סויה וסוכר. יש הרבה מאוד מנות, אבל המוקד של המסעדה הוא מבחר טאפאסים, שאפשר להזמין בבודדים, או בשלישיות, שעולות 20 דולר ביחד. היו בתפריט הרבה מנות שנשמעו מפתות והזמנו שתי שלישיות מתוכן. הברוקולי הדרום הודי בקארי היה סתמי למדי. כלומר, מדובר היה למעשה בברוקולי מאודה, ולא מאודה מספיק, בלי קארי או תוספת מעניינת. הרוטב של הנאמה גורי בגריל שאמור להיות עיבוד כלשהו של חלבון סויה, היה מוצלח למדי, הטמפה האינדונזית ברוטב לימון וחרדל והסייטן הצלוי ברוטב זיתים שחורים היו טעימים גם כן, אם כי לא מבריקים. הסייטן בברביקיו היה יבש מדי, וכך גם הטופו הצלוי. מדובר במקום של טאפאסים, כך שהמנות היו די קטנות, ולהרגשתי גם הטעימות שבהן לא הצדיקו את המחיר. הרוב היה, כאמור, די סתמי, וגם כאן קיבלתי את התחושה שמתייחסים לטופו ולסייטן כאל תחליפי בשר, ומאבדים על הדרך הרבה מהסגולות שלהם. אכלנו בראוניז ברוטב שוקולד לקינוח. זה היה טעים, אבל גם ממנו לא נפלתי. לזכות המקום ייאמר שהוא בהחלט נותן הרגשה של מסעדה איכותית, ושהמנות מאוד אסתטיות, וחבל לי ששכחתי לצלם אותם, אבל זיגוגי שוקולד ומנות יפות, לא מפצים על בינוניות הטעמים שממש לא הולמת את המחירים.

את היום האחרון שלנו בניו יורק העברנו בברוקלין, והיה מדהים לראות את הפער בין ההשקעה בתשתיות, וספציפית בפינוי השלג מהמדרכות, בין מנהטן לברוקלין. קצת כמו להסתובב ביום גשם במרכז ובדרום תל אביב. הלכנו לגנים הבוטניים, ולבר שעוד נגיע אליו אחר כך. את ארוחת הערב העברנו בלאבינג האט (Loving Hut) מסעדה חמודה, בדגש אסיאתי, שהייתה מוצלחת למדי, מלב העובדה שהיא הייתה קפואה לחלוטין, כי עד שנכנסנו החימום לא עבד. פתחנו במרק מיסו, טעים, אך בסיסי למדי, ולא ייחודי, ומרק וון טון, מצויין בסך הכל, אם כי הכופתאות יכלו להרוויח מעוד דקה או שתיים בסיר.

20140211_200845

למנה עיקרית הזמנתי אורז עם אננס, טופו וירקות. הטופו והאננס היו מאוד מוצלחים, התירס והאפונה קצת פחות. כליל הזמין מאי פאן סינגפורי – אטריות אורז מוקפצות עם ירקות וחלבון סויה, שהיו טעימות ומעניינות יותר מהמנה שלי.

20140211_200310

על אף שהמנות הוגדרו כ"צלחות קטנות", הן היו מספיק גדולות כדי שתשאר לי חצי צלחת לקחת איתי לטיסה ביום למחרת. על פי המחירים בתפריט היינו אמורים לשלם 13-15 דולר לאדם, אבל בגלל שהם בהרצה, או משהו כזה, נהננו מעשרים אחוז הנחה על כל המנות, ויצאנו בעשרים דולר לשנינו, מה שהיה סביר לחלוטין, גם ביחס לכמות וגם ביחס לאיכות.

ובחזרה אל הבר. הוא אמנם לא מסעדה טבעונית, ולמעשה אין בו יותר מדי מה לאכול, מלבד שקיות של צ'יפס ופרצלים (טבעוניים שניהם), אבל קוראים לו ברקייד (Barcade) והוא שילוב בין בר לבין ארקייד של משחקי וידאו משנות התשעים, וגיקית הייתי עוד לפני שנהייתי טבעונית. יש שם מגוון בירות עצום, ומתחלף, והאחת שאני שתיתי, Bell cherry stout היא של המבשלה החודשית שלהם, כך שאני לא מתחייבת שהיא תהייה שם גם בפעם הבאה, אבל היא שילבה טעמי שוקולד ודובדבן עם סטאוט איכותי, ומומלצת בחום, אם יוצא לכן להתקל בה. אבל אין ספק שההיילייט של המקום הוא עשרות מכונות של משחקי וידאו שפזורות ברחבי החדר, ולשחק בצבי הנינג'ה, מיס פקמן, רובוקופ וטטריס תוך כדי לגימת בירה איכותית, זה בילוי מושלם לאחר צהריים מושלג.

20140211_174754

כדאי רק לציין, שנראה שיש לא מעט אנשים שמסכימים עם האבחנה הזו, כך שהמקום נוטה להיות די עמוס, בשעה די מוקדמת, ושווה להגיע אליו כמה שיותר קרוב לשעת הפתיחה, על מנת שיהיה לכן מקום לתמרן אל הבר ואל המשחקים. אם אתן לא בניו יורק, ומצויות בהתקף נוסטלגיה למשחקי וידאו, אני יכולה להמליץ על Feminist Frequencies, שמציעה ניתוח פמיניסטי של המשחקים, שלא הוציא לי את החשק לשחק אותם, אבל בהחלט גרם לי לשים לב לעוד כמה פרטים.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

התכוונתי להעלות פוסט לפייסבוק לפני כמה ימים על הדים סאם המצויינים שאכלנו. החלטתי במקום זה להעלות כאן, לטובת הציבור הטבעוני, סדרת פוסטים קצרים על המסעדות הצמחוניות והטבעוניות שיצא לי לפקוד בביקור הזה בארה"ב.

בפעם האחרונה שהייתי בניו יורק, לפני קרוב לעשר שנים, היא הייתה מאוד לא ידידותית לטבעונים. למעשה, היא אפילו לא הייתה ידידותית לצמחונים. נראה שהכמעט עשור שחלף מאז עשה טוב לניו יורק, והיום חיפוש מהיר בגוגל מעלה מגוון אופציות טבעוניות, ואתמול אפילו נתקלנו במקרה בחנות אורגנית, שהציעה דברים הזויים כמו מיץ חלפיניו, ושוקו פרוטאין, במחירים מופקעים, אבל גם עוגיות לימון וקקאו טבעוניות במחירים קצת יותר שפויים, ובשני בתי קפה טבעוניים, שעוד לא דגמנו, באיזור של רחוב אמסטרדם.

בינתיים יצא לנו לאכול בשתי מסעדות טבעוניות. הראשונה מביניהן היא "בית הדים סאם הצמחוני". היא ממוקמת בלב הצ'יינה טאון, כך שהיא גם מאפשרת ביקור באיזור הזה של העיר. כשממש רעבות, מפתה להכנס לאחד מהמסעדות האחרות שבדרך, אבל אני בספק שאיזו מהן תציע לכן את המגוון העצום של אפשרויות טבעוניות שמצאנו כשהגענו.

קיבלנו תפריט מפורט באנגלית (ממש לא מובן מאליו בצ'יינה טאון), עם מגוון עצום של מנות נודלס, אורז, ירקות מוקפצים, ובקיצור כל מה שאפשר לצפות ממסעדה סינית. קיבלנו גם דף ניר עליו רשימת כל הדים סאמים, שזה שם קוד לא רק לדאמפלינגז ולבאו, אלא גם לכל מיני מנות קטנות אחרות, מאגרולים ועד מנות מרק. אנחנו דבקנו בדים סאמים, לשם כך הלא הגענו לשם, ולא התחרטנו.

יש שם לא מעט דים סאם עם תחליפי בשר למיניהם, ועוד על התחליפים הללו מאוחר יותר, אבל אני לא חובבת של תחיליפים, בעיקר לא כשיש מגוון כל כך רחב של אופציות מבוססות ירקות ופירות. מהמלוחים הזמנו דים סאם מטוגנים ממולאים בפטריות מוזהבות, (מאחר וכחובבת פטריות המתוסכלת מהמגוון המצומצם בארץ אני תמיד מנסה כל מאכל שמכיל סוגי פטריות חדשים), סהרוני דים סאם מאודים ממולאים בתרמילי אפונה ירוקה טרייה, ועוגות לוטוס מטוגנות, שהיה להן טעם של פירה מטוגן, עם חתיכות לוטוס באמצע. הכל היה חם, עשיר בטעמים מיוחדים, ונמס בפה. מהמתוקים גם בחרנו שלושה. דים סאם ממולא בבננה, שהתגלה כבננה המטוגנת שמגישים בהרבה מסעדות סיניות בארץ, רק מתוקה פחות וטעימה יותר. סהרונים ממולאים בממרח שעועית אדומה מתוק. הבצק שלהם היה עשוי מטפיוקה, ומילוי השעועית שהיה אחד הטעמים שזכרתי בגעגוע מיפן, לא אכזב. לקחנו גם באו ממולא בקרם שומשום, ואחרי שני ביסים, אמרתי לכליל, “זה דים סאם במילוי טחינה". זה אמנם נשמע מפוקפק, אבל זה עובד, למעשה עובד ממש טוב. המתוקים היו גם הם מוצלחים כולם, ובעוד שהם שיחקו על טעמים מוכרים היה להם טוויסט ייחודי, בין אם טעם מעודן יותר, או בצק הטפיוקה שאני מקווה להצליח לשחזר במטבחי הפרטי.

Image

מבחינת המחירים, כל מנת דים סאם עלתה 3.5 דולר, שזה אמנם יותר ממה שהיה רשום בתפריט האינטרנטי שלהם, אבל עדיין ממש סביר. למרות שאמרתי קודם שדים סאם זה שם קוד למנות קטנות, קטנות זה מונח מאוד יחסי, מסתבר, והמנות שם היו ממש ענקיות לטעמנו. לא מדובר בסהרונים הקטנים שמקבלים במסעדות בארץ, כל פיסת דים סאם גדולה בערך פי שלושה מזה. הזמנו 6 מנות בעבור שני אנשים, ואלמלא הייתי מורעבת אחרי טיסה ארוכה, זה היה הרבה יותר מדי. 3-4 מנות היו יכולות להוות ארוחת צהרים סבירה לחלוטין לשניים. כך שאפשר לשבוע שם בקלות ב – 75 שקלים. את הארוחה גם ליווה קנקן תה חם, שהתקבל בברכה, נוכח הקור העז בחוץ, והגיע ללא כל עלות נוספת.

למקום השני שאכלנו בו קראו "טרי", והוא ממוקם ברחוב 23 מערב, לא רחוק מהשדרה השישית. רבע שעה הליכה מהטיים סקוור בשלג. מדובר במקום קטן, בן שלוש שנים, הגרסא הטבעוניתאורגנית לסנדויצ'יה אמריקאית. דלפק מכירות ארוך, וכמה דלפקי ישיבה מקבילים. הוא נמצא בכניסה למועדון כושר/בריאות, ונראה שרבים מהקונים בו מגיעים בדרכם החוצה או פנימה מהמועדון. המקום מחומם רק על ידי תנור גדול, ולא על ידי הסקה פנימית, כך שהוא לא מאוד מוצלח כדי להפשיר מהקור בחוץ, אפילו כשיושבות ממש מול התנור. התפריט מציע סנדוויצ'ים, ראפים, סלטים ומרק היום, ומבוסס בעיקרו על חיקויים לסנדביצ'ים הבשריים האמריקאים הפופלריים. אנחנו אכלנו ראפ אחד ממולא בטופו מתובלן, עלים כלשהם, ורוטב חריף. הרוטב החריף היה מעולה, הטופו פחות, והבצק של הראפ היה ממש מוצלח.

Image

אכלנו גם סנדביץ' שנקרא "ראנצ', בייקון, צ'דר ועוף", מבוסס כמובן על תחליפים כולו. אני לא אוכלת בשר כבר 13 שנה, כך שאני בכלל לא מנסה לשפוט האם הטעמים דומים, אבל התחושה שלי הייתה שעדיף היה לטפל בטופו כטופו, במקום לנסות לגרום לו לחקות טעם של בשר. כליל, שותפי למסע הניו יורקי, שעדיין חוטא באכילת חיות, טוען שמדובר בחיקוי גרוע למדי. בנוסף, כמישהי שרגילה לאכול כמעט אך ורק מזון לא מעובד, היו הרבה יותר מדי טעמים תעשיתיים למזון, למרות שהוא אמור להיות אורגני.

Image

מה שכן, הלחם היה מעולה, וקופסת הבטטות האפויות שאכלנו הייתה מצויינת, בעיקר עם הרוטב החריף, שביקשתי לקבל במקום הקטשופ שהוגש איתה. העובדים במקום היו מאוד נחמדים, ושמחים לחלוק המלצות, אבל אלא אם החך שלכן מאוד מכוון לטעמים אמריקאים, אני הייתי הולכת על הסנדוויצ'ים מבוססי הירקות, ולא על ההמלצות מבוססות תחליפי הבשר שלהם. יש במקום גם סמוזי ומיצים למיניהם, אבל היה קר מכדי שנטעם אותם. סנדוויץ' או ראפ יעלו לכן 8 דולר, ואתן יכולות להתפנק בשוקולטה וקינוח ב – 5 דולר.

 Image

מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, כבר יצא לנו לעבור בעוד מזנון פאסט פוד טבעוני על הדרך, ומסעדת טאפאסים במיד טאון. חלק מהמקומות טעימים יותר, חלק טעימים פחות, אבל אני בעיקר מתרגשת מהעובדה שאני נתקלת במקומות טבעוניים באמצע הדרך, בעיר שבעבר התקשיתי למצוא בה מסעדות שמגישות מנות נטולות בשר. עדכונים ומקומות נוספים, בפוסט הבא.

Read Full Post »