״… אל לנו לשכוח שהיום אנו ב – 1953 ולא בימי הביניים…״ ועכשיו כבר 2019

דברים שאמרה בבה אידלסון ממפא״י, בדיונים על ״חוק שיפוט בתי דין רבניים״ בשנת 1953:
״… אל לנו לשכוח שהיום אנו ב – 1953 ולא בימי הביניים… הרשינו לעצמו בכנסת לחוקק חוקים אשר לא חוברו בדיוק כפי שכתוב בדין תורה, כגון חוק גיל הנישואין, חוק האפוטרופסות, חוק שירות הבטחון, ולפנינו עוד דרך ארוכה של חקיקה. הרשינו לעצמנו לקבל חוקים אלה לפי הבנתנו כחברה מתקדמת. נסתכל יפה בחיינו ונכיר שישנן בעיות אשר אינן הולמות גם את רצון הציבור הדתי. איננו חיים בצורה ובמנהגים כפי שחיו היהודים לפני דורות; ישנם דברים רבים אשר אינם הולמים לא רק את הציבור החילוני, אלא גם פוגעים בכבודם של האנשים הדתיים.״

״בית הדין הרבני צריך לשפוט בין האיש ובין אשתו. היתכן איפוא שבית דין זה יהיה כולו על טהרת הגברים? מי יכול לחשוב שענייני נשים יהיו מוגנים בכל המקרים שתמיד תהיה ההבנה הדרושה לבעיותיהן המיוחדות. יש להקים מועצה ציבורית עם נציגות של ארגוני נשים ושיתוף קבוע של שופטות.
…
אני יודעת היטב שלא אמצא הרבה תומכית להצעתי זו. אחת הסיבות לכך היא, שבין 120 חברי כנסת רק 12 נשים, בעוד שבתוך הישוב אנחנו מהוות כמעט 50%. בטוחני שאילו ישבו נשים נבחרו גם על ספסלי המפלגות הדתיות, היינו מצליחים יותר בפתרון הבעיה, שבה תלויים חיי בני אדם, גורל ילדיהם וצביון החברה כולה במדינתנו.״

הציטוטים המופלאים האלה לקוחים מעמ׳ 208 במאמר של צבי טריגר ״יש מדינה לאהבה: נישואין וגירושים בין יהודים במדינת ישראל״.

בינתיים, הגענו כבר ל – 2019, חוק שיפוט בתי דין רבניים עומד על כנו, אבל לפחות יש לנו 4 נשים מתוך 11 בוועדה למינוי דיינים. במפלגות הדתיות עדיין לא יושבת אישה, ובג״צ רק לא מזמן הורה לאגודת ישראל לבטל את הסעיף שמגביל את בחירתן של נשים במסגרת המפלגה.

אנחנו כבר ב – 2019 ובכנסת האחרונה, הגענו לשיא במספר הנשים המכהנות – 35 מתוך 120, עדיין רק קצת יותר מרבע והרבה פחות ממחצית, ובחמש מהמפלגות לא מכהנת אף אישה. בממשלה 4 שרות בלבד מתוך 16 שרים מכהנים. בכל שנות קיומה של המדינה, אף אישה לא עמדה מעולם בראש משרד הבטחון, משרד האוצר והמשרד לבטחון פנים, רק שתיים עמדו בראש משרד החוץ ואחת בראשון משרד הפנים.

אנחנו כבר ב – 2019 ובימים האחרונים גילינו שתמונותיהן של נשים, העומדות בראש מפלגות, מרוטשות החוצה משלטי פרסומת, וכי ישנן עיריות שמסרבות לפרסם את שלטיהן של מועמדות, דוגמאות נוספות להתפשטותה של תופעת הדרת הנשים למרחב הציבורי.

אנחנו כבר ב – 2019, וניהלנו מאבקים רבים מאז 1953, והיו בהם גם הישגים והצלחות ונצחונות, אבל במובנים לא מעטים, אנחנו עדיין מנהלות היום את אותם המאבקים והשיוויון המגדרי בישראל נראה עדיין כמו חלום רחוק.