האחר הוא ממש, אבל ממש, לא אני

בזמנו כשמשרד החינוך אסר ללמד את ״אתה חברה שלי״ ליונה וולך, כתבתי פוסט על האופן שבו האיסור הזה הסביר לנו שהמיניות המותרת בשיעורי ספרות, מלמדת אותנו שאונס של נערות על ידי גברים בני ארבעים זה סבבה לגמרי ושפאסיביות נשית זה המצב הרצוי, אבל קוויריות, נזילות מגדרית וסקס הדדי בהסכמה זה דבר מזעזע שיש להמנע ממנו.

הפעם משרד החינוך אוסר על לימוד ״גדר חיה״ לדורית רביניאן, טקסט שמראה, לכאורה*, רומאן בין יהודי לערביה, ומאיים לדבריו על הנפרדות בין שני העמים. רשמו כבר כמה וכמה רשומות בנוגע לריבוי הספרים שכוללים מין ואהבה חוצי דת ולאום הכלולים בתוכנית הלימודים, כולל שיעורי התנ״ך. אני בעיקר ממליצה בהקשר הזה שיפסלו גם את ה״אדונית והרוכל״, כי אנחנו עלולות ללמוד ממנו שסקס עם ערפדות זה לוהט (מה שנכון, נכון). הבחירה לאסור על הלימוד של ״גדר חיה״, נובעת מההנחה בדבר כוחה של הספרות, ומידת ההשפעה של הטקסטים הנלמדים, וכמו שמעיין ניזנה כתבה, זה שב ומציף את העובדה ש״ לא מפחיד אותנו שנערים יקבלו מהיצירות שהם קוראים רעיונות על קנאה מטורפת לבת זוג, על אונס, על רצח. לא אכפת לנו שנערות ילמדו שבן זוג אלים זה רומנטי ועצמאות זה רע. רק שלא ישכבו עם ערבים.״

בנוסף, משרד החינוך משרטט לנו הפעם באופן מוצהר גם את גבולות הלאום ואת גבולות היחסים הלגיטימיים בין בני הלאומים השונים. רצח, כיבוש וגירוש מותר, אהבה ומין אסור. בשיעורי מורשת, דת ותנ״ך אמורים התלמידים ללמוד על עליונות הגזע היהודי, בשיעורי היסטוריה הם אמורים ללמוד שהערבים הם אויב, בשיעורי מולדת ושל״ח, הם צריכים לגבש נקודת מבט אורינטליסטית מלווה בחלוקה לערבים טובים שמתגייסים לצבא, והם קצת פרימיטיבים, אבל אנחנו סוג של ״מקבלים אותם כמו שהם״, וערבים רעים שכדי להלחם מולם אנחנו נתגייס לצבא, נסתובב עם נשק ונהייה גברים-גברים. בשיעורי אזרחות הם ילמדו מעכשיו שהיהודית קודמת לדמוקרטית ושלנו, רק לנו, ארץ זו. ואפילו בשיעורי ערבית, הם לא אמורים ללמוד איך לנהל שיחה, אלא איך להיות סוכני מודיעין טובים. ובשיעורי הספרות נוודא לא יכללו תכנים שעלולים לערער על המסרים הללו.

משרד החינוך צודק, לטקסטים בכלל ולספרים בכלל, יש כוח. הם מעצבים את המחשבה, את התודעה ואת הנפש. הם מכוננים זהות ושפה ונקודת מבט על העולם. באופן מצער, תוכנית הלימודים הישראלית, כמכלול בנויה כדי לכונן בתלמידים תועדה של הפרדה, תחושת איום והיררכיה בין גזעית. התלמידים לא לומדים שהאחר זה אני. להפך, האחר הוא ממש לא אני, ומהאחר יש להשמר.

*הלכאורה כאן הוא בגלל שאת ״גדר חיה״, בניגוד לטקסטים האחרים אליהם אני מתייחסת, לא קראתי, ואני לא יכולה לנתח את התכנים שלו, רק לדבר על ההקשר בו הם נפסלו.

Read Full Post »

על הגינוי הכפול או ״אסור להשוות״

דברים קיצוניים שימנים עושים – שריפת שדות, הסתה לרצח של שמאלנים, הכאה במוטות וכסאות של מפגיני שמאל, דקירות במצעדי גאווה, הצתת בתים על יושביהם, רצח תינוקות, תכנון פיגועים.

דברים קיצוניים ששמאלנים עושים – יושבים בבתי קפה ומנהלים דיונים על הכיבוש ועל מוסר.

אבל נורא נורא חשוב לגנות את הקיצוניים משני הצדדים, כי אין ספק שהאלימות הקשה של תיאוריה ביקורתית המוגשת על מוקאצ׳ינו על מצע של חלב סויה חמורה בדיוק כמו הרצח של עלי דוואבשה ושירה בנקי.

ולמקרה שזה לא ברור, ההתעקשות על הגינוי המקביל, יוצרת סימטריה במקום שבו סימטריה אינה קיימת. היא שוללת מעיקרו כל קיום של השמאל בישראל, כי עצם הדיון הפוליטי הביקורתי והנינוח על כוס קפה, כאשר הוא ״לוקה״ באג׳נדה שמאלנית, נהייה פתאום ״קיצוני״ באותה המידה כמו רצח תינוקות. היא משחקת לידיים של הימין בכלל והימין הקיצוני בפרט, כי היא מקטינה משמעותית את חומרת הפשעים שלו, ומטשטשת את העובדה שכבר מזמן לא מדובר על קומץ של ״קיצוניים״.

Read Full Post »

שוברות שתיקה – בעבודה

הכתבות של לאישה פרסמו את הכתבה הזו בה הן ״שוברות שתיקה״ לגבי מגוון הטרדות מיניות שעברו בחייהן, בעיקר במסגרת מקומות עבודה וספציפית במסגרת הקריירה העיתונאית שלהן. במקריות שאינה באמת מקרית, יצא לי אתמול להיות חלק מדיון של עיתונאיות על האופן שבו הטרדות מיניות השפיעו על בחירות הקריירה שלהן. אני מקווה שאחת מהן תכתוב את הפוסט שהיא דיברה עליו בשרשור הזה ואוכל לקשר אליו בעתיד. בינתיים, אני לא הולכת לשבור שתיקה לגבי כל ההטרדות המיניות שעברתי. אני מדברת עליהן די הרבה וידרשו עמודים על גבי עמודים כדי למנות את כולן. אבל אני משתפת כאן מקרה אחד, במסגרת תעסוקתית, כדי ללוות את הכתבה הזו ולהראות שוב, שזה קורה לכולן, בכל מקום.

לפני כמה שנים הלכתי לתמלל אירוע בקלנסווה עבור אגודת החירשים. סידרו לי טרמפ מתל אביב. הגעתי למרכז שממנו היינו אמורות לצאת. פוגש אותי האדם שאמור היה לתת לי טרמפ, גבר שיכול היה להיות סבא שלי. הוא סורק אותי במבט מפשיט מכף רגל ועד ראש ואומר ״אמרתי לאסתר שאני מוכן להסיע אותך רק אם את חתיכה. היא אמרה שאין לי מה לדאוג. עכשיו אני רואה שהיא צדקה.״ אני מסתכלת עליו במבט של WTF, ותוהה איך לעזאזל אני מגיבה לזה, אם בכלל, כי אני אמורה להכנס עכשיו לאוטו עם האדם הזה לשעה וחצי או יותר, תלוי בפקקים. אם לא היה חדר מלא באנשים חרשים, שתלוים בתמלול שלי כדי ״לשמוע״ את האירוע, הייתי קמה והולכת הביתה בו ברגע, אבל הם היו, ולא היה לי כוח לריב כל הנסיעה, אז התיישבתי באוטו, והעמדתי פנים שנרדמתי בשניה שהוא התחיל לסוע. ״התעוררתי״ רק כשהגענו והתרחקתי ממנו לאורך כל האירוע.

נתקלתי באותו האירוע במכר של ההורים שהציע לי טרמפ חזרה לתל אביב, אז הדרך חזור נחסכה ממני. הוא גם היה מעורב בארגון, ואמר לפחות שידאג לטפל במקרה ולוודא שהוא לא יחזור על עצמו. אין לי מושג מה קרה עם זה בהמשך. זו הייתה עבודת פרילאנס חד פעמית ולא נאלצתי לשוב ולהתקל באיש הזה. זו הייתה הטרדה אחת מני רבות. לא החמורה מביניהן, לא המאימת מביניהן, סתם הערה קטנה שנועדה להבהיר יחסי כוח חברתיים, ועוררה בי חוסר בטחון במשך יום אחד של עבודה.

Read Full Post »