Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ינואר, 2013

לרגל יום השואה הבינלאומי, המצויין היום, ה- 27 לינואר, החלטתי לתרגם את הטקסט שפרסמתי ביום השואה הישראלי במונדוויס.

1. ב – 1983 מרק אדלמן, ממנהיגי המורדים בגטו ורשה, הוזמן על ידי הממשלה הקומוניסטית הפולנית לתת חסות ולקחת חלק בטקס לציון יום השנה ה – 40 למרד בגטו. אדלמן סירב להזמנה באופן פומבי, וכתב בתגובה:

"לפני 40 שנה נלחמנו לא רק על החיים, אלא על החיים בכבוד ובחירות. לציין את יום השנה שלנו כאן, היכן שהשעבוד וההשפלה הם מנת חלקה של כלל האוכלוסיה, היכן שמילים ומחוות אינם אלא שקרים, תהא בגידה ברוחו האמיתית של מאבקנו. זו תהייה השתתפות במשהו שהוא ההפך המוחלט ממנו. זה יהיה אקט של ציניות וזלזול. 

אני לא אקח בכך חלק. אני גם לא אמחל לאחרים על השתתפותם, ואין זה משנה מהיכן באו, או בשם מי הם מדברים.

זכרונם האמיתי של הקורבנות והגיבורים, ושל המאבק האנושי לאמת ולחופש, ישמר בשתיקת הקברים והלבבות, הרחק מטקסי זכרון מניפולטיביים."

מילותיו של אדלמן בפולין 1983, רלבנטיות לא פחות בישראל 2012, היכן שזכרם של הקורבנות הולאם כדי לחרחר מלחמה, ולהצדיק פשעי מלחמה, היכן שהקרובנות חיים בעוני מחפיר, בזמן ששמותיהם משמשים לקצירת נצחונות דפלומטיים. במדינה שבונה גטאות וחומות, וקוראת לזה בטחון, במדינה שבה הצהרות כמו "אל תתן לביתך להתרועע עם ערבים" ו"פליטים ידביקו את ילדייך בזיהומים ומחלות", נזרקות לחלל האוויר כלאחר יד, בידי אנשים פשוטים, ובכירי מדינה כאחד, במדינה בה האחר אינו בטוח, אלא נרדף, ציון יום השואה הוא אקט של ציניות ושל צביעות, מאחר ולקחייה בבירור לא נלמדו.

2.  

זאָג נישט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,
כאָטש הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלאָע טעג ;
ווײַל קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –
עס וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זייַנען דאָ!

למדתי את הלקחים שלי מהשואה. למדתי אותם מהפרטיזנים ביערות, ומחברי תנועות ההתנגדות בערים, בעיירות ובכפרים. למדתי אותם ממי שכנגד כל הסיכויים מרדו בגטאות ובמחנות הריכוז. למדתי אותם מהחוואי שהסתיר יהודים במרתף, ומהנזירה שהחביאה אותם במנזר שלה. למדתי אותם ממי שהציעו קערת מרק, כיכר לחם, או קומקום תה, שעשו את ההבדל בין חיים למוות. למדתי אותם מהדייגים הדניים ומהורד הלבן. למדתי אותם ממי שמתו כדי שאחרים יוכלו לחיות. למדתי אותם מאלה שסרבו לשתוק.

למדתי את הלקחים שלי מהשואה. למדתי לעולם לא למלא פקודות בעיוורון, למדתי לא לציית. למדתי להלחם בפאשיזם, ולהתנגד לדיכוי בכל מקום בו אני נתקלת בו. למדתי לזעוק כנגד אי צדק ולעולם לא לשתוק. למדתי לקום ולהאבק. למדתי את הלקחים שלי מהשואה – להיות אקטיביסטית, אנטי-פאשיסטית, סרבנית מצפון.

3. משמעות הביטוי "לעולם לא עוד", אינה "לעולם לא עוד ליהודים", היא "לעולם לא עוד, לכולם!"

Read Full Post »

תסתכלו על התמונה של דפני ליף, תסתכלו עליה שרועה על הרצפה, רמוסה בינות לגברים עטויי המדים, המגדירים אותם כשומרי החוק והסדר, ונותנים להם את הסמכות והזכות להפעיל כוח סביר, ומשאירים בידם את הקביעה מה היא אותה הסבירות.

 Image

תסתכלו עליהם, דורכים עליה, מושכים אותה, גוררים אותה, מרביצים לה, מעקמים לה את היד ומוחצים את הצלע.

תרגישו את הכאב שלה.

תקראו את הדיווחים בתקשורת על ההפגנה והמעצר. תקראו את תגובת המשטרה. תזדעקו בכעס על האופן שבו השוטרים משקרים במצח נחושה, והופכים את הקורבן לנאשמת, ועוד יותר מזה על האופן שבו דבריהם מתקבלים כדבר האמת והצדק, מתוקף המדים שהם לובשים, מתוקף הסמכות, והבעלות על הכוח.

תסתכלו, תכאבו, תזדעזעו, תזעמו.

ואחרי שראיתם, וכאבתם, והזדעזעתם וכעסתם, אני מבקשת ממכם שגם תזכרו את התמונה הזו. תזכרו את התמונה, תזכרו את הדיווח בתקשורת, תזכרו את תגובת המשטרה, תזכרו נגד מי הוגש כתב האישום.

ובפעם הבאה שתקראו דיווח על מפגיני שמאל ש"התפרעו", על מעצרים של פעילים שתקפו שוטרים בהפגנה כזו או אחרת בלוד, ביפו, או בשייח ג'ראח, על מהומות בבילעין, והתנגשויות בין חיילים ומפגינים פלסטינים בנאבי סאלח או ניעלין, על הפרעות לסדר הציבורי, תזכרו את התמונה הזו. תזכרו שמי שמוצגים על ידי המשטרה והתקשורת כמתפרעים, כתוקפנים, כאלימים, הם כנראה הקורבנות של האירוע. תזכרו שהם אלה שיצאו מביתם לרחובות, כדי למחות על אי הצדק, כדי לזעוק על העוול, כדי להתנגד לשלטון. תזכרו שמי שמוצדקים כנציגי החוק, לא בהכרח מייצגים את האמת, ובטח שלא הצדק. תזכרו שמי שמפגינים על זכויותיהם הבסיסיות, עשויים למצוא את עצמם נרמסים תחת מגפי הדמוקרטיה. תזכרו את התמונה של דפני ליף נגררת על הקרקע, וכשם שאתם עומדים לצידה, תעמדו גם לצידם, לצידנו.

Read Full Post »