חמישה ימים לאחר שמחמוד עוואד סאלימה, בן ה – 17, נורה ונהרג על ידי שוטרת מג"ב בחברון, פרסם שלשום דובר צה"ל סרטון המתעד, כביכול, את נסיבות הירי. הסרטון הופץ במלואו, או ברובו, בכל אמצעי התקשורת הישראלים, בכתבות המדבררות כולן את גרסת דובר צה"ל לאירועים.
אבל בואו נחזור קצת אחורה…
מוחמד סאלימה נורה ונהרג על ידי נ"מ, לוחמת מג"ב, במחסום צה"ל בחברון, ביום רביעי שעבר, בשעות הערב המאוחרות. העובדות האלה אינן שנויות במחלוקת. לאחר הירי מיהרו בצה"ל לפרסם, כי הירי בוצע לאחר שסאלימה, איים על אחד החיילים במחסום עם אקדח שנראה אמיתי להפליא, אך התגלה בדיעבד כאקדח צעצוע. אמצעי התקשורת הישראלים מיהרו אף הם להפיץ את המידע הזה כעובדות בשטח. מאוחר יותר, גם הפיץ דובר צה"ל תמונה סטרילית להפליא של האקדח האמור.
באותו הלילה, תקפו חיילי צה"ל שני צלמים של סוכנות הידיעות רויטרס שעשו את דרכם למקום האירוע, הפשיטו אותם, וירו גז מדמיע מטווח קצר מאוד לעברם, שגרם לאחד מהם להזדקק לטיפול רפואי בבית החולים. החיילים טענו שהתקיפו את העיתונאים מאחר וחשדו שהם צלמים של בצלם, כאילו יש בעובדה זו איזו הצדקה לתקיפה. צלם אחר, שאכן אחז במצלמת בצלם, והיה במקום האירוע הוכרח על ידי חיילי צה"ל למחוק את התמונות שצילם. מה שכמובן מעלה את השאלה, מה היה כל כך חשוב לחיילי צה"ל להסתיר? שאלה שאמצעי התקשורת הישראלים, נמנעו מלשאול בעת פרסום מקרה התקיפה.
חמישה ימים לאחר האירוע, פרסם דובר צה"ל, בחשבון היוטיוב הערבי שלו, את הסרטון של מצלמות האבטחה המתעד את הירי בסאלימה. אף על פי שימים ספורים קודם לכן נטען בתשובה לשאלתו של העיתונאי יוסי גורוביץ כי סרטון שכזה אינו קיים. התקשורת הישראלית, כאמור, מיהרה לפרסם ולהפיץ את הסרטון ואת גרסת דובר צה"ל לאירועים.
הסרטון שהופץ, המשוייך בכלל ליום שבת ה – 15.12, שלושה ימים לאחר הירי, ערוך במובהק. עובדה שמצויינת רק ב"הארץ", וגם שם כחלק ממשפט אחר, ובאופן מאוד מנותק מהקרש, כפרט קטן וחסר משמעות, על אף שהיא כמובן מעוררת את השאלה איזה חלק מהאירועים בחרו בדובר צה"ל להראות לציבור, ואיזה חלקים נערכו החוצה מהסרטון. הדבר נכון על אחת כמה וכמה, כאשר בשנייה ה 23 ניתן לראות בבירור קפיצת זמן בקליפ, כאשר במהלכה שינה החייל את מיקומו, והתרחק מסאלימה. איננו יודעים כמה זמן קוצץ מהסרטון אירע בזמן שעבר, או מה אירע בפרק הזמן האמור. מה שאנחנו יודעים, זה שדובר צה"ל לא רוצה שנדע.
בנוסף, בשנייה ה – 45 מופיעה כתובית בפינה השמאלית של המסך האומרת "Border police officer evades attacker, who is neutralized by another border police officer." אף על פי שהניסוח המכובס של הכתובית לסיטואציה של ירי והרג של בן אדם, שהוא בעייתי בפני עצמו, הבעייה האמיתית טמונה בכך שהכתובית מופיעה ברגע קריטי בקליפ, ומסתירה בדיוק את האיזור בפריים בו מתרחשים המאורעות. כתוביות דומות מופיעות אמנם לאורך כל הקליפ, אולם זו העבה והארוכה מביניהם. בחירת המיקום של הכתוביות, המיקום והתזמון שלהן, מעוררת את החשד כי דובר צה"ל העדיף שאנשים יתקשו לעקוב אחר המתרחש, וביקש להסתיר חלקים מסויימים מהתמונה.
בסרטון נראים סאלימה וחייל מג"ב מחליפים מספר מהלומות, כאשר על פי הסרטון, הערוך ומקוצץ, כאמור, סאלימה הוא זה שהכניס את המכה הראשונה, אולם השוטר אינו נמצא בשום שלב בסכנת חיים, וכאשר החיילת יוצאת לכיוונם סאלימה מנסה לברוח מהמקום. הירי הראשוני נעשה בזמן שסאלימה בשלבי התרחקות, ואינו מהווה כל איום לחייל, או לחיילת. למרות זאת, בוחרת נ"מ לירות בסאלימה. יתרה מזו, היא אינה יורה לרגליו אלא לגופו. היא ממשיכה לירות בו, גם לאחר שהוא נפגע, מתקפל ומתחיל לפול. היא אינה יורה כדי לפצוע, אלא כדי להרוג.
אולם הכשל המרכזי בסרטון הוא העדרו המוחלט של האקדח מהמערכה הראשונה. אותו אקדח, שנראה ממש אמיתי, והתגלה כאקדח צעצוע, בו השתמש דובר צה"ל כעילה המצדיקה את הירי ביום רביעי שעבר. סאלימה אינו שולף אקדח מכיסו, אינו מצמיד אקדח לראשו של שוטר מג"ב, אינו משתמש בו כמגן אנושי, ואינו מאיים על חייו בשום שלב.
ב"הארץ" הגדילו עשות, ודיווחו כי הסרטון מוכיח במובהק את אמינותה של החיילת ואמרו "סרטון, שאורכו 43 שניות, מעלה כי השוטרת, שטענה כי הבחינה בסלאימה תוקף את השוטר ושולף אקדח מכיסו, שנדמה היה בעיניה כאמיתי, מסרה עדות אמת. בתום התקרית התברר כי האקדח אותו נשא הפלסטיני היה אקדח דמה." מתעלמים בנחישות מהעובדה שאין כל אקדח בקליפ, או אולי מחליטים כי האקדח לא רק היה אקדח דמה, אלא אקדח בעל יכולות קסומות להפיכה לבלתי נראה.
בווינט ציינו שהאקדח לא מופיע בקליפ, אבל לא הצליחו לאבחן את הסתירה בין הגרסאות, או לפחות את העובדה שאם הגרסאות תואמות מדובר בסרטון חלקי בלבד.
כך גם במאקו, "ההרוג, מוחמד זיאד סלאיימה, אחז בידו אקדח צעצוע – אך לא ניתן להבחין בו בתיעוד." מבלי לתהות כיצד זה שהאקדח בלתי נראה.
בוואלה, גם כן, נאמר כי האקדח לא מופיע בסרטון: "יצוין כי טענת הלוחם והלוחמת כי בזמן העימות שלף סלימה אקדח (שהתגלה בכיסו האחורי מאוחר יותר והתברר שהוא אקדח דמה) לא נראה בסרטון." אולם, גם כאן, אין השגה על הסתירות בגרסאות שהדבר מציג. יתרה מזו, וואלה אפילו אינם תוהים כיצד יתכן שסאלימה שלף אקדח מכיסו, איים בו על החייל, ותוך כדי שהוא בורח מהמקום ונורה למוות על ידי החיילת הספיק להחזיר את האקדח לכיסו האחורי.
אם כך, במקום להצביע על הסתירה המובהקת הזו בין סיפור הירי כפי שסופר על ידי דובר צה"ל ביום רביעי, לבין הסרטון שהופץ על ידו חמישה ימים אחר כך, לשאול את השאלות המתבקשות ממנה, ולדרוש ממנו תשובות והסברים, בחרו אתרי החדשות הישראלים, לעשות את עבודת ההצדקה עבורו.
לו הייתה לנו תקשורת חוקרת, ולא תקשורת מגוייסת, ולו לחייהם של פלסטינים היה ערך בעייני המדייה הישראלית, והריגתם לא הייתה מוצדקת בעצם קיומם, אז היו הכתבים דורשים לצפות בגרסתו המלאה והלא ערוכה של הסרטון, והכתבות העוסקות בפרסומו מציבות לדובר צה"ל ובפני הציבור רשימה ארוכה של שאלות שנותרו ללא מענה. מדוע הפיץ המידע את הסיפור על אקדח צעצוע שאין לו זכר בסרטון? מדוע לקח לדובר צה"ל שישה ימים לפרסם סרטון קצר שמצוי במצלמות האבטחה? ומדוע בתחילה הכחיש את עצם קיומו?מדוע נערך הסרטון, כמה זמן הורד ומה אירע בשניות החסרות? מדוע אם דובר צה"ל מפיץ בגלוי את תיעוד האירוע, צריך היה להשמיד את חומרי התיעוד של צלם בצלם, ולתקוף את צלמי רויטרס? מדוע ירתה נ"מ במוחמד סאלימה גם כשהוא בבירור התרחק מהמקום ולא היווה כל סכנה לחייה או לחיי החיילים האחרים? ומדוע ירתה אל גופו ולא לרגליו? מדוע ירתה בשנית גם לאחר שהוא בבירור כבר נפגע?
כשהתקשורת הישראלית אינה עוסקת בחקר האמת, אלא בדיווח מוצא פיו של דובר צה"ל, אין זה מפליא, שקל ונוח לציבור הישראלי להתעלם ולהדחיק את הדברים הנעשים בשמו.
*שמה המלא ותמונתה של החיילת פורסמו ביום האירוע בעמוד הפייסבוק של מג"ב, והופצו בהרחבה על ידי עמודי הסתה כמו "ישראל שלי" ו"להרוג את כל המחבלים", כשהיא מוצגת כגיבורה לאומית. לאחר שהתמונה והשם עשו את דרכם לאתרים וקבוצות פלסטיניות החלו לחשוש בצה"ל לחייה של החיילת והסירו את הפרסום, תוך שהם מנסים להסיר מעצמם אחריות לפרסום הראשוני ולהטילו על הפלסטינים. גם במקרה הזה אמצו אתרי החדשות הישראלים באופן מיידי את גרסת הצבא, ולא טרחו לשאול כיצד הגיע לידיים פלסטיניות שמה ותמונתה של החיילת היורה שעות ספורות לאחר הירי. על אף שהשם כבר פורסם והופץ אני בוחרת שלא לפרסמו כאן, עקב רדיפות פוליטיות להם נתונים בלוגרים עמיתים בתקופה האחרונה.
Radically Blonde 