"במהלך הלילה ניסו מתנחלים בסילוואן לפרוץ למסגד בשכונה. תושבי השכונה שהוזעקו למקום על ידי מספר מתפללים על מנת למנוע את הפריצה, הביעו את מחאתם במשך שעות ארוכות ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה. "
גם כך ניתן היה להציג את אירועי הלילה האחרון בסילוואן. מדובר בהצגה שלא הייתה חוטאת לאמת, או לעובדות האירוע הידועות. אף על פי כן, ולא במקרה, ה לא האופן בו בחרו כל אתרי החדשות הישראלים לדווח על האירוע.
ראשית, באף אחת מהכותרות של הדיווחים על האירועים באתרי החדשות הראשיים כלל לא מוזכרת הפריצמה למסגד. הכותרות כולן עוסקות במהומות/אלימות/התפרעות של הפלסטינים, "התושבים הערבים התפרעו הבוקר בכפר סילוואן במזרח ירושלים", בהארץ. "מהומות בסילוואן: כבאם הותקפו, מכוניות הוצתו", בוואלה, "עימותים בסילוואן, אבנים הושלכו, מכוניות הוצתו" בווינט. מהכותרות אם כך, מצטיירת תמונה של התפרעות של הפלסטינים, ואלימות שהופנתה כלפי כוחות הבטחון הישראלים, שפרצה באופן פתאומי ונטול סיבה.
גם בגוף הטקסט, כל הדיווחים על האירוע הפכו את הסדר של הסיבה והתוצאה. דיווחים כולם פותחים בסיקור מפרוט של "המהומות" וה"התפרעות" של הפלסטינים. בכולם מופיעים תיאורים דרמטיים של אבנים, בקבוקי תבערה וכבאים שנאבקים על מנת לבצע את עבודתם. כולם, ממשיכים לצייר תמונה של אלימות חסרת בסיס של האוכלוסיה הפלסטינית.
רק שורות ספורות בכל כתבה, בחלקן שורה אחת או שתיים בלבד, מתיחסות למעשה לגורם. בקימוץ מפתיע במילים, בהתחשב בפירוט הרב שהכתבות הללו נוקטות ביחס לשאר פרטי המקרה, מצוין ניסיון פריצה של מתנחלים יהודים למסגד בשכונה שהצית את האש. בחלק ניכר מהדיווחים, ניסיון הפריצה הזה מוטל בספק. הוא מופיע כ"כביכול", כמשהו שקרה "לטענת הפלסטינים", לא כעובדה בשטח. קריאה של הכתבות הללו מחזקת את התחושה כי האשמה המלאה על האירוע מוטלת על התושבים הפלסטינים, אך הללו בניסיון לגלגל את האחריות על המתנחלים, ולתרץ את האלימות שלהם, ממציאים סיפורים על ניסיונות פריצה למסגדים.
מן הראוי לשים לב, גם לאופן הצגתו של הצעיר היהודי שנפגע מאבן. הוא מוצג בכל הכתבות כעובר אורח תמים, כלומר, באופן הכי מעורר הזדהות. הוא אינו מוצג כמתנחל בהקשר הזה, וסיבת המצאותו במוקד החיכוך אינה מוזכרת. ניתן להניח, למשל, שהוא היה קשור לקבוצת המתנחלים שניסו לפרוץ למסגד, ושבשל זאת הוא היה במקום כאשר התלקחו הרוחות. אולם הצגתו כפורץ שנפגע על ידי אנשים שהגנו על המקום הקדוש להם, היתה מטילה אליו חלק מהאחריות לפגיעה שלו, מקטינה את הדרמטיות שבתיאור האירוע, ובעיקר מורידה מעצמת האלימות הפלסטינית המתוארת.
מן הראוי גם לציין את העובדה שלמרות שמרבית הדיווחים מתייחסים לתוכניות ההתנחלות ב"גן המלך", הם אינם מתיחסים לשאר המאורעות המתרחשים בשכונה, בעיקר בחודשים האחרונים. הגדילו לעשות בהקשר זה אנ.אר.ג'י שאומרים "לאחר חודשיים של שקט התחדשו המהומות בסילוואן. בהקשר זה ראוי לאמר, אין שקט בסילוואן, בעיקר לא בחודשים האחרונים. יש התעמרויות בלתי פוסקות מצד המתנחלים, ומצד המאבטחים הפרטיים שלהם כלפי תושבי השכונה, יש מעצרים ליליים על בסיס יומי כמעט של ילדי השכונה על ידי כוחות הבטחון הישראליים, וכוחות מג"ב השתלטו על גגות של מספר מבנים בשכונה, אותם הם משחיתים ומטנפים, ואליהם תושבי השכונה מנועים מלעלות. דיווח על אירועי הלילה בשכונה אינו שלם מבלי להתייחס לעובדות הללו, שנותנות הקשר ורקע לתסכול המתפרץ של תושבי השכונה.
ותרגיל מחשבתי קצר לסיום. אם נניח לרגע שמצב הדברים היה הפוך, שמדובר היה בניסיון של קבוצת צעירים פלסטינים לפרוץ לבית כנסת, נניח, לצורך העניין בתוך התנחלות, ונניח שתושבים המקום היו מגיעים לאיזור בית הכנסת, מיידים אבנים על הפרוצים, וממשיכים בהתפרעות גם לאחר שהללו כבר נסו על נפשם. כיצד נראה היה הדיווח על האירוע? האם גם אז היו מציינים קודם כל את התוצאה? האם גם אז האלימות הייתה מוצגת כבלתי מוצדקת? התשובה ידועה.
ע"ע חוק דרורי.
חייב להודות שאני קלטתי אותם בשנייה. זה היה ברור שהמתנחלים התחילו את המהומות. לא ציפית מכלי התקשרות בישראל לשום דיווח הוגן, והם באמת עמדו בציפיות.
כתוב מצוין. קשה לראות דברים כמו שצריך כשקוראים את החדשות רק מכיוון אחד…
מצוין שהעלית את הרשומה הזאת, כי זו ממש הוכחה ב"זמן אמת" כמה שהתקשורת היא לא "חופשית" אלא כלי שמשמש את השלטון בכדי לשמר את כוחו, ממש כמו שאמרה טאניה ריינהארט. כל כך נכון וכל כך מדויק. הדה-הומניזציה והצגת הפלסטינים כ"לא אנשים" שהאלימות שלהם היא "שרירותית" היא זאת שמאפשרת ומכשירה הלכה למעשה את המשך הכיבוש…
אכן רוחה של טניה זצ"ל מהלכת על הפוסט הזה. בדיעבד חשבתי שהייתי צריכה להקדיש לה אותו.
אני חיכיתי לדברים רחבים יותר מידיעות התשקורת. אי אפשר להאמין להם. תודה עידן. שבת שלום.
אני כבר מזמן לא קוראת עיתונות יומית. אולי בסופשבוע, פעם ביובל. זו מסורת, כל פעם שביבי עולה לשלטון, אם כי גם בין לבין לא ממש קראתי. אתמול חלפתי על פני דוכן עיתונים וראיתי כותרת שמדברת על הקפאת ההתנחלויות לעוד חודש או משהו. הראו זוג נחמד כזה בשדה, עם שני ילדים. מסכנים, הקפיאו להם את בניית הבית באלקנה. אנחנו חייבים לעשות משהו. מגבית להצלת זוגות נחמדים שהקפיאו להם בית באלקנה. הקפיאו, אפילו המינוח הזה כבר מרמז על עומק השינוי. בשמש הישראלית הקופחת, שום דבר קפוא לא שורד כאן. ואם יש רע, זה תמיד ערבים. יהודים, הם תמיד מצטלמים טוב, עם שדה חיטה ברקע , בלורית ופרופיל "דוד" של מיכלאנג'לו, שיהיה ברור, מי כאן הטובים ומי כאן הרעים. העדר מורכבות, זה סודו של כל נבל.
דנה, גם בתקופת ברק העיתונות לא הייתה טובה יותר, כפי שטניה הדגימה היטב בקורס "כתוב בעיתון", שיצא עכשיו כספר, או כפי שניתן לקרוא בספר של דניאל דור ששמו פרח מזכרוני.
מה עוד חדש? רק מעניין אותי כמה מזה זה שיקולי רייטינג, כמה מזה זה הטיה פוליטית ימנית של הכתבים והעורכים, וכמה מזה זה אינרציה והליכה בתלם. אני מניח שכל הגורמים האלה משתלבים.
כל פעם מטריד מחדש. תמיד הייתי מודעת לייצוגים המעוותים שמגיעים אליי דרך תקשורת ההמונים. אבל לצערי בישראל, אין כמעט אלטרנטיבה. יש שלושה עיתונים גדולים (על מי אנחנו בעצם עובדים? יש שני עיתונים גדולים, אולי רק אחד), ואתרי אינטרנט תואמים. ככה אנשים מקבלים את כל הידע שלהם. מאז שהתחלתי לעבוד בבצלם הניגודים החריפו לנגד עיניי – כמות המידע שאני מקבלת מהצד השני, או לפעמים אפילו מהצד "שלנו", שאינה עולה בקנה אחד עם המידע שמגיע מעיתונות המיינסטרים, היא אדירה.
חבל לי שכשאני נכנסת לפעמים לוויכוחים פוליטיים עם אנשים שאינם חבריי ואינם מחזיקים בדעותיי, הידע המשותף שיש לי עם השותף-לוויכוח הוא רק ידע שמגיע מ"ידיעות אחרונות" או ערוץ 2. ואז, אני מתקשה לסתור טענות בסיסיות, שכן פשוט עונים לי "אבל זה היה בחדשות". ועם החדשות של ערוץ 2, "כמובן", אי אפשר להתווכח.