Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2010

"במהלך הלילה ניסו מתנחלים בסילוואן לפרוץ למסגד בשכונה. תושבי השכונה שהוזעקו למקום על ידי מספר מתפללים על מנת למנוע את הפריצה, הביעו את מחאתם במשך שעות ארוכות ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה.  "

גם כך ניתן היה להציג את אירועי הלילה האחרון בסילוואן. מדובר בהצגה שלא הייתה חוטאת לאמת, או לעובדות האירוע הידועות. אף על פי כן, ולא במקרה, ה לא האופן בו בחרו כל אתרי החדשות הישראלים לדווח על האירוע.

ראשית, באף אחת מהכותרות של הדיווחים על האירועים באתרי החדשות הראשיים כלל לא מוזכרת הפריצמה למסגד. הכותרות כולן עוסקות במהומות/אלימות/התפרעות של הפלסטינים, "התושבים הערבים התפרעו הבוקר בכפר סילוואן במזרח ירושלים", בהארץ. "מהומות בסילוואן: כבאם הותקפו, מכוניות הוצתו", בוואלה, "עימותים בסילוואן, אבנים הושלכו, מכוניות הוצתו" בווינט. מהכותרות אם כך, מצטיירת תמונה של התפרעות של הפלסטינים, ואלימות שהופנתה כלפי כוחות הבטחון הישראלים, שפרצה באופן פתאומי ונטול סיבה.

גם בגוף הטקסט, כל הדיווחים על האירוע הפכו את הסדר של הסיבה והתוצאה. דיווחים כולם פותחים בסיקור מפרוט של "המהומות" וה"התפרעות" של הפלסטינים. בכולם מופיעים תיאורים דרמטיים של אבנים, בקבוקי תבערה וכבאים שנאבקים על מנת לבצע את עבודתם. כולם, ממשיכים לצייר תמונה של אלימות חסרת בסיס של האוכלוסיה הפלסטינית.

רק שורות ספורות בכל כתבה, בחלקן שורה אחת או שתיים בלבד, מתיחסות למעשה לגורם. בקימוץ מפתיע במילים, בהתחשב בפירוט הרב שהכתבות הללו נוקטות ביחס לשאר פרטי המקרה, מצוין ניסיון פריצה של מתנחלים יהודים למסגד בשכונה שהצית את האש. בחלק ניכר מהדיווחים, ניסיון הפריצה הזה מוטל בספק. הוא מופיע כ"כביכול", כמשהו שקרה "לטענת הפלסטינים", לא כעובדה בשטח. קריאה של הכתבות הללו מחזקת את התחושה כי האשמה המלאה על האירוע מוטלת על התושבים הפלסטינים, אך הללו בניסיון לגלגל את האחריות על המתנחלים, ולתרץ את האלימות שלהם, ממציאים סיפורים על ניסיונות פריצה למסגדים.

מן הראוי לשים לב, גם לאופן הצגתו של הצעיר היהודי שנפגע מאבן. הוא מוצג בכל הכתבות כעובר אורח תמים, כלומר, באופן הכי מעורר הזדהות. הוא אינו מוצג כמתנחל בהקשר הזה, וסיבת המצאותו במוקד החיכוך אינה מוזכרת. ניתן להניח, למשל, שהוא היה קשור לקבוצת המתנחלים שניסו לפרוץ למסגד, ושבשל זאת הוא היה במקום כאשר התלקחו הרוחות. אולם הצגתו כפורץ שנפגע על ידי אנשים שהגנו על המקום הקדוש להם, היתה מטילה אליו חלק מהאחריות לפגיעה שלו, מקטינה את הדרמטיות שבתיאור האירוע, ובעיקר מורידה מעצמת האלימות הפלסטינית המתוארת.

מן הראוי גם לציין את העובדה שלמרות שמרבית הדיווחים מתייחסים לתוכניות ההתנחלות ב"גן המלך", הם אינם מתיחסים לשאר המאורעות המתרחשים בשכונה, בעיקר בחודשים האחרונים. הגדילו לעשות בהקשר זה אנ.אר.ג'י שאומרים "לאחר חודשיים של שקט התחדשו המהומות בסילוואן. בהקשר זה ראוי לאמר, אין שקט בסילוואן, בעיקר לא בחודשים האחרונים. יש התעמרויות בלתי פוסקות מצד המתנחלים, ומצד המאבטחים הפרטיים שלהם כלפי תושבי השכונה, יש מעצרים ליליים על בסיס יומי כמעט של ילדי  השכונה על ידי כוחות הבטחון הישראליים, וכוחות מג"ב השתלטו על גגות של מספר מבנים בשכונה, אותם הם משחיתים ומטנפים, ואליהם תושבי השכונה מנועים מלעלות. דיווח על אירועי הלילה בשכונה אינו שלם מבלי להתייחס לעובדות הללו, שנותנות הקשר ורקע לתסכול המתפרץ של תושבי השכונה.

ותרגיל מחשבתי קצר לסיום. אם נניח לרגע שמצב הדברים היה הפוך, שמדובר היה בניסיון של קבוצת צעירים פלסטינים לפרוץ לבית כנסת, נניח, לצורך העניין בתוך התנחלות, ונניח שתושבים המקום היו מגיעים לאיזור בית הכנסת, מיידים אבנים על הפרוצים, וממשיכים בהתפרעות גם לאחר שהללו כבר נסו על נפשם. כיצד נראה היה הדיווח על האירוע? האם גם אז היו מציינים קודם כל את התוצאה? האם גם אז האלימות הייתה מוצגת כבלתי מוצדקת? התשובה ידועה.

Read Full Post »

לפני שנה, אחרי הרצח בבר נוער, התייצבה על במות דומות שורת אנשים נכבדים, ראש ממשלה, חברי כנסת, שוטרים, נשיא המדינה, שהתחייבו לעשות ולפעול, לילות כימים, למען בטחונה של הקהילה הגאה בישראל, ואני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לשאול את כל אותם האנשים "מה אתם עשיתם למען בטחונה של הקהילה בשנה האחרונה? באיזה אופן פעלתם? איך תרמתם לכך שאנחנו נוכל ללכת בבטחה ברחובות, לשבת בפאב, או להחזיק ידיים בהופעה?".

הסערה התקשורתית שלאחר הרצח התפוגגה בקול ענות חלושה ואיתה ההבטחות לפעולה מהירה. את מקומן תפס קמפיין שיווקי לישראל כיעד מועדף לתיירות גאה. שמנסה לצבוע בורוד את כתמי הדם שנותרו מליל הרצח, ואת הדגלים השחורים המתנוססים מעל הפעולות שישראל מבצעת מדי יום.

הרוצח מאותו הלילה עדין מסתובב חופשי, ותקיפות נוספות כנגד להטבים התרחשו מאז הרצח. גם התוקפים הללו לא נתפסו. פצועי הפיגוע בבר נוער עדין מחכים לכך שיכירו בהם כנפגעי פעולת איבה, בכדי שיזכו לקבל את הפיצויים הראויים להם, וגם השנה נשמעו דברי הסתה כנגד להטבים על במת הכנסת, וההתגדות להם נשמעה בקול רפה – רפה מדי.

למרות כל כזאת קשה להגיד שאותם אנשים  נמנעו מלפעול בשם הבטחון בתקופה הזו. בשם הבטחון הם פינו משפחות מבתיהם בשייח ג'ראח, ובשם הבטחון הם עצרו את פעילות הסולידאריות שבאו להפגין איתם. בשם הבטחון פולשים אחת למספר לילות לבתיהם של תושבים הנאבקים באופן בלתי אלים בגדר ההפרדה שחונקת את כפרם, ועוצרים אותם למשך חודשים ארוכים. בשם הבטחון נהרס שלשום לפנות בוקר כפר בדואי שלם בנגב – אל עראקיב ו – 300 איש נותרו חסרי בית וחסרי כל.

ואני רוצה לשאול על גבי במה זו, למי יש את הזכות להיות בטוח במדינה הזו? כי לי, כאישה, כפאנסקסואלית*, כפמית, כפעילה פוליטית, בבירור אין את הזכות הזו. כי מי שמאיימים עלי ועל הקהילה שלי עדיין מסתובבים חופשיים. כי אני עדין לא יכולה ללכת ברחוב מבלי להיות מוטרדת מינית. כי אני עדין חשופה לאלימות ממסדית לפחות פעם בשבוע.

אז לכל אותם נכבדים אני רוצה להזכיר, שכשאני הולכת להפגנה, אני אולי משאירה את המחוך בארון, אבל לא את הזהות הפמית שלי. אני פאנסקסואלית גם כשאני חוטפת מכות משוטרים בשייח ג'ראח, ואני פמית גם כשאני בורחת מגז מדמיע בבילעין. אני רוצה להזכיר שאלימות איננה בטחון , ושדיכוי איננו מספק הגנה. אני רוצה גם לומר שבסופו של דבר אנחנו נשים קץ לכל האלימות הזו, אנחנו נתאחד כולנו במאבק סולידרי, משותף ונשים סוף לדיכוי באשר הוא דיכוי, ואנחנו נסרב נפסיק להאבק עד שכולנו נהייה חופשיות.

_________________________________________________________________________________________

*במצעד בחרתי להשתמש במילה ביסקסואלית במקום פאנסקסואלית, זאת למרות שהמילה פאנסקסואלית מיטיבה לתאר את הזהות שלי, ועל פי רוב אני משתמשת בה. בחרתי בכך, מכיוון שמרבית האנשים אינם מודעים לקיום של פאנסקסואליות כנטייה וכזהות מינית, וחשוב היה לי שדברי יהיו מובנים ונגישים. אני מקווה שבמצעדים הבאים המילה פאנסקסואלית כבר תהייה מוכרת ומובנת לרוב, אם לא לכל הנוכחים.

Read Full Post »