"במהלך הלילה ניסו מתנחלים בסילוואן לפרוץ למסגד בשכונה. תושבי השכונה שהוזעקו למקום על ידי מספר מתפללים על מנת למנוע את הפריצה, הביעו את מחאתם במשך שעות ארוכות ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה. "
גם כך ניתן היה להציג את אירועי הלילה האחרון בסילוואן. מדובר בהצגה שלא הייתה חוטאת לאמת, או לעובדות האירוע הידועות. אף על פי כן, ולא במקרה, ה לא האופן בו בחרו כל אתרי החדשות הישראלים לדווח על האירוע.
ראשית, באף אחת מהכותרות של הדיווחים על האירועים באתרי החדשות הראשיים כלל לא מוזכרת הפריצמה למסגד. הכותרות כולן עוסקות במהומות/אלימות/התפרעות של הפלסטינים, "התושבים הערבים התפרעו הבוקר בכפר סילוואן במזרח ירושלים", בהארץ. "מהומות בסילוואן: כבאם הותקפו, מכוניות הוצתו", בוואלה, "עימותים בסילוואן, אבנים הושלכו, מכוניות הוצתו" בווינט. מהכותרות אם כך, מצטיירת תמונה של התפרעות של הפלסטינים, ואלימות שהופנתה כלפי כוחות הבטחון הישראלים, שפרצה באופן פתאומי ונטול סיבה.
גם בגוף הטקסט, כל הדיווחים על האירוע הפכו את הסדר של הסיבה והתוצאה. דיווחים כולם פותחים בסיקור מפרוט של "המהומות" וה"התפרעות" של הפלסטינים. בכולם מופיעים תיאורים דרמטיים של אבנים, בקבוקי תבערה וכבאים שנאבקים על מנת לבצע את עבודתם. כולם, ממשיכים לצייר תמונה של אלימות חסרת בסיס של האוכלוסיה הפלסטינית.
רק שורות ספורות בכל כתבה, בחלקן שורה אחת או שתיים בלבד, מתיחסות למעשה לגורם. בקימוץ מפתיע במילים, בהתחשב בפירוט הרב שהכתבות הללו נוקטות ביחס לשאר פרטי המקרה, מצוין ניסיון פריצה של מתנחלים יהודים למסגד בשכונה שהצית את האש. בחלק ניכר מהדיווחים, ניסיון הפריצה הזה מוטל בספק. הוא מופיע כ"כביכול", כמשהו שקרה "לטענת הפלסטינים", לא כעובדה בשטח. קריאה של הכתבות הללו מחזקת את התחושה כי האשמה המלאה על האירוע מוטלת על התושבים הפלסטינים, אך הללו בניסיון לגלגל את האחריות על המתנחלים, ולתרץ את האלימות שלהם, ממציאים סיפורים על ניסיונות פריצה למסגדים.
מן הראוי לשים לב, גם לאופן הצגתו של הצעיר היהודי שנפגע מאבן. הוא מוצג בכל הכתבות כעובר אורח תמים, כלומר, באופן הכי מעורר הזדהות. הוא אינו מוצג כמתנחל בהקשר הזה, וסיבת המצאותו במוקד החיכוך אינה מוזכרת. ניתן להניח, למשל, שהוא היה קשור לקבוצת המתנחלים שניסו לפרוץ למסגד, ושבשל זאת הוא היה במקום כאשר התלקחו הרוחות. אולם הצגתו כפורץ שנפגע על ידי אנשים שהגנו על המקום הקדוש להם, היתה מטילה אליו חלק מהאחריות לפגיעה שלו, מקטינה את הדרמטיות שבתיאור האירוע, ובעיקר מורידה מעצמת האלימות הפלסטינית המתוארת.
מן הראוי גם לציין את העובדה שלמרות שמרבית הדיווחים מתייחסים לתוכניות ההתנחלות ב"גן המלך", הם אינם מתיחסים לשאר המאורעות המתרחשים בשכונה, בעיקר בחודשים האחרונים. הגדילו לעשות בהקשר זה אנ.אר.ג'י שאומרים "לאחר חודשיים של שקט התחדשו המהומות בסילוואן. בהקשר זה ראוי לאמר, אין שקט בסילוואן, בעיקר לא בחודשים האחרונים. יש התעמרויות בלתי פוסקות מצד המתנחלים, ומצד המאבטחים הפרטיים שלהם כלפי תושבי השכונה, יש מעצרים ליליים על בסיס יומי כמעט של ילדי השכונה על ידי כוחות הבטחון הישראליים, וכוחות מג"ב השתלטו על גגות של מספר מבנים בשכונה, אותם הם משחיתים ומטנפים, ואליהם תושבי השכונה מנועים מלעלות. דיווח על אירועי הלילה בשכונה אינו שלם מבלי להתייחס לעובדות הללו, שנותנות הקשר ורקע לתסכול המתפרץ של תושבי השכונה.
ותרגיל מחשבתי קצר לסיום. אם נניח לרגע שמצב הדברים היה הפוך, שמדובר היה בניסיון של קבוצת צעירים פלסטינים לפרוץ לבית כנסת, נניח, לצורך העניין בתוך התנחלות, ונניח שתושבים המקום היו מגיעים לאיזור בית הכנסת, מיידים אבנים על הפרוצים, וממשיכים בהתפרעות גם לאחר שהללו כבר נסו על נפשם. כיצד נראה היה הדיווח על האירוע? האם גם אז היו מציינים קודם כל את התוצאה? האם גם אז האלימות הייתה מוצגת כבלתי מוצדקת? התשובה ידועה.
Radically Blonde 