לא שותקות, לא משתיקות

נכתב ע"י ליהי רוטשילד וסילאן דלאל – פעילות באנרכיסטים נגד הגדר ובסולידאריות שייח ג'ראח

 

הטרדות ותקיפה מינית אינם נושאים קלים להתמודדות, לא כאשר מדובר במקרים יחדנים ובודדים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתופעה כוללת וגורפת בחברה כולה. הם אינם נושאים שיש להקל בהם ראש, או לזלזל בהם בשום אופן. כשקראנו הבוקר את כתבתה של עו"ד רוני אלוני סדובניק, הרגשתנו שבהתייחסותה הדמגוגית והפורנוגרפית להטרדות מיניות הקורות בשטחים ובהפגנות המשותפות, היא מבזה אותנו ואת חברותנו הפעילות, תוך הפגנת בורות מוחלטת וסילוף מכוון של עובדות.

אין לשמאל הרדיקלי הישראלי, או באופן ספציפי לקבוצות אליהן התייחסה הגב' סדובניק – אנרכיסטים נגד הגדר וסולידריות שייח' ג'ראח, כל כוונה לשמר "מערכת ערכית הרואה בנשים אובייקט מיני", להיפך. בקבוצות המוזכרות במאמר קיים נסיון עיקש, מתמשך ונחוש להתמודד עם הטרדות ואלימות מינית כלפי פעילים ופעילות כאחד. הטרדות מיניות קורות בכל מקום ובכל זמן, לא רק בשטחי פלסטין. במרבית המקרים הנשים שעוברות הטרדה או תקיפה נותרות ללא מענה, או ללא רשת תמיכה מיידית שתאפשר להן להתמודד ולבחור את דרכי הפעולה שלהן. לעומת מצב זה, דווקא קבוצות הפעילות שלנו מציעות מערך תמיכה מיידי, וטיפול מתמשך למקרים של אלימות והטרדה מינית, כמו גם סדנאות הדרכה להתמודדות עם הנושא שמטרתן להעניק לפעילות כלים להתמודדות בזמן אמת.

במאמרה, מזכירה סדובניק שני מקרי אונס שכביכול התרחשו – האחד באום-סאלמונה והשני בשייח' ג'ראח. המקרה הראשון לא היה אונס, כי אם נסיון לאונס (לא שיש בכך, בכדי להפחית מחומרת העבירה), והוא מעולם לא הושתק או טוייח. הפעילה שהותקפה פנתה למשטרה הפלסטינית בענין, קיבלה מענה ותמיכה מקבוצת הפעילות, וטיפול במקרה מצד הכפר הוצב כתנאי להמשך שיתוף הפעולה. חשוב לציין כי ההחלטה שלא לערב את התקשורת בעניין נבעה מבחירה אישית של הפעילה המדוברת, ואף להזכיר כי זכותה של כל אישה לבחור את מי היא רוצה לערב. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר גישתה של התקשורת לנושאים הללו היא על פי רוב פולשנית ומשפילה, ובאה לשרת את הסנסציה הציבורית, ולא את צרכיה של האישה המותקפת.

באשר למקרה השני, אם התרחש, זו היא הפעם הראשונה שמי מאתנו שומעת עליו  כך שלא ניתן לומר כי התקיים נסיון השתקה מצדנו. במידה והיה מקרה שהיה מובא לידיעתנו היינו תומכות ברצונותיה וצרכיה של הפעילה באשר הם. אף על פי שמאמרה של הגב' סדובניק רצוף בשקרים וגורם לנו לפקפק באמיתות המקרה המוזכר, נעשה כל מאמץ לברר אם היו דברים בגו, בכדי לא להשאיר פעילה ללא מענה.

אלימות מינית בפעילות פוליטית מקורה לא רק בשותפינו הפלסטינים, או הישראלים, לצורך העניין, כי אם בחלק ניכר מהמקרים מכוחות הבטחון הישראלים על כל נגזרותיהם. כפעילות הפעולות רבות הן בשטחי ישראל והן בשטחים הכבושים אנו חשופות פעם אחר פעם לאלימות מינית מצד שוטרים, חיילים, וכוחות מג"ב, כאשר תלונותינו החוזרות ונשנות על המקרים הללו אינן נבדקות או מטופלות. עובדה זו הושמטה לחלוטין מן המאמר של  גב' סודובניק, ככל הנראה, להרגשתה מדובר במידע פחות אטרקטיבי, או יתכן כי נתון זה אינו משרת את מטרות ההכפשה שעמדו בבסיס המאמר.

אין בכל האמור לעיל כדי לומר, כי השמאל הראדיקלי הישראלי אינו ראוי לביקורת על מעורבותו המועטה במאבקים פמיניסטיים. אנו בהחלט מאמינות כי יש מקום לשיפור בהקשר זה, ונתמוך בכל קריאה לפעולה בכיוון, שאינה רצופה בשקרים ובעלילות דם. יחד עם זאת, אנו שמחות לציין, כי להרגשתנו ישנה מגמת של שינוי ביחס לנושאים הללו, והמאבקים הפמיניסטים עולים יותר ויותר על סדר היום.